קח 2, או : נוסטלגיה, יום 3
Julian cope - Peggy Suicide
אז איפה מצאה אותי 1991? מעביר את הזמן עד לגיוס, עובד במטבח בימים ושומע קוטנר ומיכל ניב בלילות. אני חושב שזה היה יוד שהשמיע את East Easy Rider ברדיו, ואני אספתי שקל לשקל וקניתי את הכפול המהמם הזה. ג'וליאן קופ, שמוכר בעיקר בזכות The Teardrop Explodes, הוא גם אתאיסט קיצוני, מוזיקולוג, סופר ואקטיביסט שדיעותיו עשו הרבה צרות לכל לייבל גדול שהסכים לקחת אותו תחת הכנפיים. Peggy Suicide הוא אלבום קונספט שבעצם מבכה את גסיסתו של כדור הארץ במסווה חכם של שירי אהבה ומסע. הוא מתחיל כאלבום רוק "קלאסי" (קופ לפעמים נשמע כמו איגי פופ אינטליגנט), וממשיך למחוזות פחות מתוקשרים, כמעט אקספרימנטלים. שעה ורבע של כיף גדול.
אגב - לג'וליאן קופ יש אחלה אתר בו מרוכזת כל הפעילות שלו, פלוס המלצה חודשית על מוזיקה.
Spacetime Continuum - Double Fine Zone
הרכב ששמעתי לראשונה בפסקול של Pi הבלתי נשכח של דארן ארונופסקי, שמקפיד תמיד גם על המוזיקה ולוקח בד"כ את קלינט מנסל "לנצח על התזמורת". אני חושב שספייסטיים (או ג'ונה שארפ, אם לדייק) היה מחלוצי הפיוז'ן של אמביינט, ג'אז וברייקביט, ולמרות שחלקים גדולים מהיצירה שלו יכולים להביא אתכם להירדם גם אם הרגע סיימתם את הקפה של הבוקר, בסרטים מסויימים ובמצבי רוח מסויימים מאוד זה יכול לבוא טוב (סודוקו!). שימו לב ל Different bend, קטע 10 בדיסק.
קח 2 (או: נוסטלגיה, יום 2)
הבוקר יצאתי באיחור (כמו בכל בוקר) וכמעט שכחתי לאסוף איזה שתי ענתיקות מאובקות מהמדף. אחרי שנעלתי את הדלת נזכרתי, סובבתי חזרה את המפתח ונכנסתי הביתה. הסלון היה מוצל ושקט ומזמין, ופתאום הרגשתי עייף ונטול אנרגיות לעוד יום של עבודה. ניערתי בקושי את המחשבה של בוקר מעושן על הספה עם מוזיקה וסרטים, היישרתי מבט אל מדפי הדיסקים וחטפתי שניים בחיפזון. הלכתי לעבודה.
Pearl Jam - No Code
את פרל ג'אם איבדתי סופית אחרי Vitalogy , אי שם ב 1993. No Code כבר מצא אותי זרוק ודפוק בהולנד, ואני זוכר שבוקר אחד, כשנפלטתי מהטראם בצומת של הסנטורבאאן, נתקלתי בעטיפה בחלון ראווה של חנות דיסקים, בהיתי בה כמה דקות (היא מלאה פולארוידים שצילמו חברי הלהקה) והסתלקתי.
רק ב 2004 התפניתי לקנות ולהקשיב לאלבום. בדיעבד, מסתבר, צדקתי. No Code הוא לא אלבום מופת בשום אספקט, ובטח שלא בהשוואה לאחרים של פרל ג'אם. אבל יש בו (לפחות) שתי פנינים שהצדיקו את המשקל שהוא הוסיף לתיק הגב שלי הבוקר: Off He Goes, (שמצליח להישמע קצת גיי כששר אותו גבר) ו Mankind.
Timeshard - Hunab Ku
עוד הרכב מגל ה "ספונג'ה מיוזיק" כמו שכינינו אותו - מוזיקה אלקטרונית שאפשר לשטוף איתה את הבית מבלי שיחשדו שיש מסיבת טראנס בשכונה. Timeshard היו טריו בריטי קרוע שחיו בסרט מדע בדיוני שרק הם הבינו, כתבו אלקטרוניקה שמושפעת מספייס-רוק של הסבנטיז, אבל גם מהפסיכדליה של שנות ה-90. רוב המוזיקה שלהם לא רקידה ואף נוגעת באמביינט, ועדיין הם הופיעו הרבה בשנים בו היו פעילים. Timeshard הוציאו אלבומים ב Planet Dog זצ"ל, שהיה אחראי, בין היתר לריליסים של Eatstatic, Children of the bong ו Banco De Gaia.
