הערב יופיעו בביתן 1 בת"א The Drums, P.I.L ו LCD Soundsystem. החבר’ה האדיבים מדייס מרקטינג הזמינו אותי להשתתף היום בפאנל בו היה אמור דורון "שולץ האיום" אייל לראיין את ג’וני "רוטן" ליידון. בפועל מה שקרה הוא שליידון לקח את שרביט ניהול הפאנל והקדיש את רובו למענה על שאלות הקהל. ליידון השתלח בממשלות, בעיתונות ובכל התדמיות שדבקו בו. הוא התעקש לשים דגש על להקתו הנוכחית, למרות שרוב השאלות התייחסו לעברו המיתולוגי בסקס פיסטולז.

בהומור האופייני לו, עם הרבה גרפסים וניבולי פה, התייחס ליידון להיינקן ("אין מה לעשות, זו לא בירה טובה, צריך לומר את האמת"), לבושם החדש של הסקס פיסטולז ("אתה חייב לשים קצת מתחת לבית השחי שלך", כך אמר לשואל), לכישורי השירה והכתיבה שלו, לפרסומת שעשה לחמאה ("זה טוב גם כחומר סיכה"), לאנרכיזם, לסיבה לחיים, לתעשיית המוזיקה ועוד. הציצו בוידיאו ואל תשכחו לבוא לראות אותו לייב.

אינטרפרטציה של ישי גרוס (שני/אחרון/אוקטובר) וחברים על הביטול הכואב של הפיקסיז

במאקו מדווחים על פסטיבל "הייניקן מיוזיק קונפרנס" השני שייערך בסוף אוגוסט וייארח את PIL של ג’וני רוטן, LCD SoundSystem ו Leftfield.

כנראה שאני ממש בדיליי עם העניין הזה, אבל שווה אזכור בכל זאת – Bored to death – דרמה קומית של HBO משנה שעברה עם ג’ייסון שוורצמן כסופר כושל וסטלן שחברה שלו עוזבת אותו בגלל הרגליו, והוא, מתוך שעמום, הופך לבלש פרטי להשכיר. הפיילוט אדיר, מקווה שכך גם שאר הפרקים של העונה.

"הדרך", ע"פ ספרו של קורמאק מקארתי הוא בהפרש משמעותי הסרט הכי מטריד שראיתי מימיי. סוף העולם כפי שמעולם לא ראינו (ואני מקווה שלעולם לא נראה). ויגו מורטנסן מצליח, כהרגלו, להפנט, והילד מצליח, שלא כהרגלה של הוליווד, לא לעצבן. באמת שאתם חייבים את זה לעצמכם.

פיטר ג’קסון חוזר, רזה יותר ופיכח מהטרילוגיה המתישה אך מצויינת שלו. "דה לאבלי בונז" שמתרחש בשנות השבעים (שחזור מדוייק!) הוא סרט יפה כל-כך ויזואלית, שאפשר לסלוח על הסיפור החצי-אפוי שלו. ולמי שעדיין מתלבט, יש לי שתי מילים: מארק ווהלברג!

נעם רותם הוציא סינגל חדש שנקרא "הכיתה שלנו", שיר בו הוא מספר את עלילות חבריו לכיתה לשעבר. אפשר לשמוע פה:
הכיתה שלנו

Playlist רשימת השמעה

1. Wild Beasts – All the king’s men

2. Devendra Banhart – Angelika

3. Rome – The Accident

4. Rome – Das Feurordal

5. Bear in heaven – You do you

6. Vic Chessnut – Philip Gaston

7. Liz Durrett – Little Ascendent

8. Architect – Noise Lake

9. העברית – זה הגשם

10. Digital Leather – Kisses

11. End – Living in a Monochromatic World

בואו להקשיב

היו לי הרבה ציפיות מ "זומבילנד", פרודיית הטראש החדשה בכיכובו של וודי הארלסון, זו שכובשת את ליבם של המבקרים מ-IMDB ועד Rotten Tomatoes. הטריילר נראה מבטיח מאוד, וודי הארלסון בתפקיד דרומי נבער זו תמיד סיבה למסיבה, שלא לדבר על דם הניגר מפיו של אדם הגורר רגל על כביש אספלט חם. ובכן, נחשו מה? חרא של סרט, זה מה. "זומבילנד" הוא גיבוב של בדיחות חצי עשויות שתיבלו אותם היטב בעיצוב ועריכת וידאו מסחררים, ממש כמו מנה מעפנה שמנסה להסוות את עצמה בעזרת חופן פטרוזיליה קצוצה דק וטיפות בלסמי בדפנות הצלחת.

בשנים האחרונות מתחזק סוג של טרנד בהוליווד, כזה שגורס כי לסיפור אין שום משמעות, בדיחות לא צריכות להיות בהכרח מצחיקות וכל היוקרה היא בהנצחת הרגע ועטיפתו. כך היה גם ב "דה האנגאובר" (שאמנם היה מעט יותר משעשע מהזוועתון המדובר, אך עדיין) ובעוד שורה של סרטי אינסטנט, פרי ידיהם של יוצרים כמו ג’אד אפאטו, למשל.

אחרי שהבעתי את הסתייגותי מ "זומבילנד" בפייסבוק, חבר העיר לי שאני נוקשה מדי ושמדובר בעצם בסרט מהנה לכל הדיעות. הוא גם טען שזה סרט זומבים קלאסי, והסאבטקסט רמז שאם אני חסיד של הז’אנר, אז הבעייה היא בעצם אצלי. הכי עצוב היה הרפרנס ששלח לי אותו חבר, כאילו להזכיר לי וואט איז איט אול אבאוט. הוא שלח לי לינק לקטע מתוך "They Live" האלמותי, בי-מובי לכל טעם ועניין, אחד הסרטים שהשפיעו יותר מכל על אמן אהוב, אחד, שפרד פיירי שמו (Obey Giant). ההבדל, לטעמי, בין "זומבילנד" ל "They Live" למשל, הוא שהאחרון לוקח את עצמו ברצינות, עד כמה מגוחך שזה יכול להישמע. מסתבר שזה אלמנט הכרחי להטמעת סרט בזכרון הקולקטיבי ולהפיכתו לקאלט. יוצרי "זומבילנד" היו עסוקים בלייצר להיט זמני שיתפיח את כיסם, לא משהו שילמדו עליו בבית-ספר, וכך בדיוק נראית התוצאה.

הנה כמה סרטי זומבי, בי-מוביז ושאר ירקות רקובים שאסור, ממש פשע, לדלג עליהם:

"Dawn of the dead", 1978, George Romero

למרות שלא הראשון, מדובר באבי-אבות סרטי הזומבים, ומעין סיקוול ל Night of the living dead, מ-1968, גם הוא של רומרו. הסיפור הוא כמו תמיד אותו סיפור – מגיפה קטלנית, קומץ ניצולים וכו’. אבל לרומרו היתה קרקע בתולית כדי להפיץ את בשורתו האלימה. קלאסיקה.

———————————————————————————————–

"Cannibal Holocaust", 1980, Ruggero Deodato

הפסאודו-דוקו הראשון (למיטב ידיעתי) בז’אנר, הרבה לפני זוועתונים כמו "איש נשך כלב". סיפור של חוקר היוצא לגלות משלחת עיתונאים שנעלמה בג’ונגל שורץ קניבלים אי שם באמזונס. הסרט עורר זעזוע ודחייה בתקופה הבתולית והתמימה של סוף הסבנטיז ונחשב במשך שנים לאחד המפחידים מסוגו. כולל סצנות שעד היום קשה לעכל, כמו קרקוף אדם ואז נשנוש המח שלו, בעודו חי, או תליית אישה משדיה. עונג צרוף

———————————————————————————————–

"The Evil Dead", 1981, Sam Raimi

ללא ספק סרט הטראש הכי מצחיק שראיתי. ברוס קמפבל בתפקיד חייו (מישהו אמר ג’ים קארי?) כאחד מחמישה חברים היוצאים לחופשה בבקתה מבודדת ומעלים שדים באוב כאשר הם קוראים בטעות בספר מסתורי שמצאו. סם ראימי הצליח לרקוח בטרילוגיה המצויינת הזו אימה וקומדיה והרבה הומור עצמי. הנה סרט שלוקח את עצמו ברצינות ובצחוק באותה נשימה וזה פשוט עובד

———————————————————————————————–

"Texas Chainsaw Massacre 2″, 1986, Tobe hooper
אולי סרט הטראש-גור הגדול בכל הזמנים, וללא ספק יצירת מופת מטרידה ומשעשעת כאחת. סיפורה של משפחה חשוכה ומפגרת מטקסס, שכל תאוותה היא ציד אדם באשר הוא, אולי כנקמה או מרמור על עצם היותה מנודה מהחברה. עם הופעת אורח של האחד והיחיד – דניס הופר. אגב – יש להתרחק כמו מאש משאר פרקי הסדרה

———————————————————————————————–

"Bad Taste", 1987, Peter Jackson

הייתם מאמינים שפיטר ג’קסון, כן כן – ההוא משר הטבעות – התחיל את הקריירה שלו בסרטי טראש דלי תקציב? בד טייסט הוא סיפור על חייזרים המייצרים המבורגרים מבני אדם בעיירה קטנה, ועל גיבור אחד שיוצא להציל את המצב. מגדיר מחדש את המושג לואו-טק

———————————————————————————————–

"Street Trash", 1987, J.Michael Muro

מעין אח תאום ל "בד טייסט" מבחינת דלות התקציב והטכניקות. הומלסים ששותים אלכוהול מורעל נמסים ומתפוצצים ברחובות ניו יורק. זה היה עצוב אם זה לא היה כל-כך משעשע.

———————————————————————————————–

"Wrong Turn", 2003, Rob Schmidt

>> סרט תיעודי על הלייבל ז"ל פאקט, להורדה חינמית.

>> הצלם דניס סטוק נזכר בסיקסטיז ומזכיר שזה בסדר, בעצם, לנשור מבי"ס.

>> אם עוד לא התמכרתם, דיגניישן היא תכנית הגיקים האולטימטיבית. טכנולוגיה, תרבות דיגיטלית והרבה צחוקים.

>> למי שנשאר בבית: תמונות מהפסטיבלים בלידס וברדינג.

>> הופעה מיוחדת של סאנסט ראבדאון במשרדי פיצ’פורק. חובה לראות.

>> רמקולים יפניים לאייפון שנראים כמו שקיות שופינג. ב-$335, מעניין איך הם נשמעים.

>> בטוקיו הוכרזה מצלמה שמעלה אוטומטית את התמונות שהיא מצלמת לכל הרשתות החברתיות שאתם רוצים, בו זמנית.

>> סנואו לאופרד, הגרסה החדשה של מערכת ההפעלה של אפל, יצאה אתמול.

אהלן אהלן, פודקאסט מספר 3 של קרקס מדיה עלה לאוויר ואתם מוזמנים לבוא ולשמוע.

הנה הפלייליסט:

1. Black Francis – Angel’s Harp
2. אביב גדג’ – בוסר
3. Gillian Welch & Conor Oberst – Lua
4. Easy Star All Stars – Lucy In the Sky with Diamonds
5. Suicidal Tendencies – How will I Laugh Tomorrow…When I Can’t Even Smile Today
6. The Cribs – Cheat On Me
7. Buck 65 – Blood Pt. 2
8. Peter, Bjorn and John – Young Folks (Diplo Remix)
9. Women – Black Rice
10. Japandroids -Young Hearts Speak Fire
11. King Khan and The Shrines – Welfare Bread
12. נוודי האוכף – אלביס וריטה