ארכיון עבור נובמבר, 2007
ריח של שלאגר
על עוזי נבון ומכרים שמעתם? אישה שמכנה את עצמה עדנה פתחה חשבון במייספייס, שם היא מספרת שבעקבות מות אביה גילתה בבוידעם תקליטים ישנים וביניהם את זה של עוזי נבון ומכרים, שנשמעים, כהגדרת הפרופיל במייספייס, כמו "אריק איינשטיין פוגש את ג’יימס בראון". היא מיד התמכרה, ובעזרת ילדיה עשתה ריפ לתקליט והעלתה שיר ("רק קצת") למייספייס, כחלק מדף מחווה לאמן. היא אף טוענת שיצרה קשר עם המנהל של עוזי וקיבלה אישור לכך. מה שהופך את הסיפור לתמוה (אך מרתק) היא העובדה שלעוזי יש הופעה מחר בסיטי הול בחיפה. למרות שאמנים עשו טריקים יחצ"ניים כאלה בעבר, עדיין מעניין מאוד לראות לאן הסיפור יתגלגל, ומה שהכי חשוב הוא שהשיר מריח כמו שלאגר אמיתי. הקירקס יעקוב וידווח.
פעמיים כי טוב 5, 27.11.07
"פעמיים כי טוב" היא אסופה שבועית של קישורים, אייטמים ושאר ירקות טריים מעולם המוזיקה, קולנוע והתרבות הדיגיטלית שהצלחתי לאסוף מיום שלישי שעבר ועד היום. אם יש לכם אייטמים שאתם חייבים לחלוק עם שאר העולם, אתם מוזמנים לשלוח (בתגובה לפוסט הזה).
—————————————————————————————————————————–
>>אני לא יודע מה כל הסיפור עם פיט דוהרטי וההרגלים המגונים שלו (סמים וקייט מוס, כך הבנתי), אבל כשזה מגיע למוזיקה, הבחור ממש חלום רטוב של כל אמא פולנייה. אני מוצא את עצמי ממש מתענג על Shotter’s Nation, החדש של בייבישאמבלז. תחת השרביט (המנצח תמיד) של סטפן סטריט, נרקחה הנוסחה המוכחת שעובדת גם פה: פשטות, פשטות ועוד פשטות. רוק’נ’רול אף פעם לא היה מתוחכם מדי וזה לא הזמן לשנות אותו.
>> ואפרופו סמים ומוזיקה, משהו רע מאוד עובר על איימי ווינהאוס. אחרי שעלתה לבמה באיחור של 45 דקות (באנגליה, מסתבר, זה אסון אמיתי), התנהגה מוזר על הבמה, ולבסוף נטשה אותה לגמרי ופינתה את החזית לזמרת הליווי שלה, שהמשיכה משם. הקהל זעם ודרש את כספו בחזרה. אולי היא מיהרה ללוד.
>> רפי ברבירו, במדורו המצויין "השוק השחור" (Ynet) מראיין את הראפר גדול המימדים איתי לוקאץ’, לקראת יציאת אלבומו החדש "לא דובים ולא יער". נראה כי הרבה לאפות נטחנו ב Making Of.
>> אם גם אתם, כמוני, התגעגעתם נורא ללורן אמברוז (קלייר פישר, הג’ינג’ית ההורסת מסיקס פיט אנדר), אז קבלו חצי נחמה בדמות הקול שלה, שיככב בסרט חדש של אחד, ספייק ג’ונז, ששוקד על אדפטציה (חה חה) לפנטזיית הילדים "היכן שהדברים הפראיים נמצאים".
>> בפינת ההמלצות של חברים / סרטים שהצלחתי לפספס:
Control, סרט של הצלם הבלתי נלאה אנטון קורביין על איאן קרטיס האניגמטי מג’וי דיויז’ן, שהתאבד בגיל 24, לפני כמעט שלושה עשורים.
————————————————————————————————————————-
Glue של אלקסיס דוס סאנטוס, (המקבילה הארגנטינאית ללארי קלארק?), סיפור של טינאייג’רים בקיץ אחד באמצע חור תחת בארגנטינה. עם המוזיקה של Violent Femmes ובק-דרופ דרום אמריקאי, העניין נשמע כמו הימור מנצח.
————————————————————————————————————————-
>> ברט וג’רמיין הם Flight of the conchords, שני ניו-זילנדים קרועים שמגיעים לתפוח הגדול ועושים מאש-אפ של מוזיקה, נונסנס וסטנד אפ. תאהבו או תשנאו, אבל כנראה שכבר אי-אפשר להתעלם מהתופעה.
>> אם אתם מזדמנים לארה"ב בכריסמס הקרוב, בין שלל הפיתויים שאפשר לדחוף לגרב של סנטה, המפתה במיוחד היא חבילת פלייסטיישן 3 ב $400 (כן, כן, מזיינים אותנו בארץ – פי 2.5 יקר יותר אצלנו!!!). בהתחשב בצלילת הדולר אצלנו, הייתי מעמיס גם אייפון (שניתן לפרוץ ולהשתמש עם סים מקומי) ואיזה מקבוק, שיהיה.
>> וגם זה בחמים – אמאזון קינדל, מכשיר אלחוטי לקריאת ספרים (שקונים באמאזון, אלא איפה?), מגזינים, עיתונים ובלוגים. האייפוד של הטקסט, רק גדול יותר, מגושם ומכוער יותר.
>>לסיום, משהו אחר לגמרי: בחר את הצבעים האהובים עליך (יותר ופחות) ואנחנו נפענח את אישיותך ומצבך בחיים. סוג של.
ואתם, תהיו טובים.
פעמיים כי טוב 4, 20.11.07
"פעמיים כי טוב" היא אסופה שבועית של קישורים, אייטמים ושאר ירקות טריים מעולם המוזיקה, קולנוע והתרבות הדיגיטלית שהצלחתי לאסוף מיום שלישי שעבר ועד היום. אם יש לכם אייטמים שאתם חייבים לחלוק עם שאר העולם, אתם מוזמנים לשלוח (בתגובה לפוסט הזה).
לפני הכל: הודעה לזוכה
באלבום "נקודת מבט" של ארקדי דוכין זכה ממ.
השבוע, משחק רדיוס. אין מגיבים = אין פרסים.
>> השבוע רכשתי, בין היתר, את "מלחמת פופ" של קוואמי דה לה פוקס (אייל פרידמן, "הקצה") ו "החלבות". אני מאוד מעריך את פועלו של פרידמן כאיש רדיו וכפריק של מוזיקה. דרכו ודרך "הקצה" הגעתי להמון מוזיקה שאחרת כנראה לא הייתי פוגש לעולם (Notwist ו – Woven Hand בין היתר). תמיד כיף לשמוע את מה שיש לו לומר בין הקטעים ואת הדרך בה הוא דוחף אינדי ישראלי. כשקוואמי עושה קרוסאובר והופך לראפר, העניינים מסתבכים. קל וחומר ב "מלחמת פופ", שמתיימר לכסות ז’אנרים מגוונים ועוד להעביר בהם חוט ומחט כדי שייתחברו. התוצאה, למרות ההפקה המושקעת והאורחים הנוצצים, נשמעת צורמת, מביכה לפרקים ובעייתית מאוד באוזניי. נקודת האור היחידה באה בדמות הטקסטים המושחזים שאופייניים כל-כך לקוואמי, אך הם לבדם לא יכולים לעשות את העבודה.
>> עוד ברכישות, והפעם משהו שכן עושה (לי) את העבודה – "קותימן", אלבום הבכורה של אופיר "קותי" קותיאל, מכרישי הפאנק-סול-אפרו של מחוזותינו, שהפיק ושיתף פעולה עם רבים וטובים בעבר (רונן סאבו, חיים לרוז, מלכה אינגדשט). כיף של גרוב, מזכיר מאוד את הרדיו של Soma.FM, פסקולים של סרטי סקספלוייטשיין מהסבנטיז, ו, כמובן, את פאנקאדליק.
>> איך אפשר בלי עוד קצת הגיגי PR של רדיוהד? הגיטריסט אד או’בריין חושף תוכניות לטור בקיץ הקרוב (רחוק) וגם מפנטז על להצטרף ל "קינגז אוף ליון".
>> סוג של ספויילר – לקראת האיחוד הקרב ובא של לד זפלין, נזכר בבושה ג’ימי פייג’ באיחוד האחרון, שהיה, לטענתו, אסון.
>> אם אתם מנויי הוט, כדאי לכם לבדוק את הסדרות החינמיות אשר שירות ה VOD שלהם מציע. השבוע ראיתי את שלושת פרקי "פשה" המצויינים שביימה שירילי דשא, בתו של האמרגן האגדי (הגשש החיוור, אורי זוהר, אריק איינשטיין, כוורת ומי לא, בעצם). חוצמזה גם נישנשתי את "החולמים" – סדרה מצויינת בת שלושה פרקים על ישראלים מצליחים באמריקה (ביניהם האמנית מרים כבסה, הדוגמנית עדי נוימן, המלחין שוקי לוי והשחקן יאיר לוטן (24).
>> בשביל זה יש חברים: איתי "בורקס" ברמי, חבר טוב ועכבר רשת אדוק, משחרר את הלינקים הבאים:
"קראיון פיזיקס" - משחק מופלא שמשלב יצירתיות, דמיון ופיזיקה (כרגע אפשר לשחק סוג של דמו מוגבל שלו), ומסתמן כסם ממכר ביותר.
מלכודות עכברים לא קטלניות, עבודות קונספט של המעצב רוג’ר ארקר .
ו זה מה שפיטר קלסן מצליח לעשות עם נייר ודבק בלבד. (תודה איתי).
>> הצד הרביעי. הגורילאז, ההרכב הוירטואלי פרי מוחם הקודח של דיימון אלברן והמאייר ג’יימי היולט, מוציאים את "D-Sides", אסופת רמיקסים וביסיידז מפוארת. למי שממש לא יכול לחכות לאיחוד ולאלבום חדש של "בלר", זו סוג של נחמה.
>> לסטפן מלקמוס (אקס פייבמנט) והג’יקס מתבשל אלבום חדש.
>> בת’רדלס, חנות הטישירטס הכי מגניבה בפלנטה, יש מבצע מיוחד לחגים (הבאים על הגויים לטובה). $10 על כל הטישרטים עד ה 16 לדצמבר. שווה!
———————————————————————————————————————————————————————————————————————–
>> על באנד אוף הורסס כבר שמעתם?
—————————————————————————————————————————————————————————–
>> Walk Hard : The Dewey Cox Story הוא סיפורו הפתלתל (והדמיוני) של דיואי קוקס, רוקר, חובב נשים וסמים, איש פרוע שהתחבר עם הביטלס ואלביס, הביא 22 ילדים ונפל בסוף ברשתה של אשה אחת. נכתב ע"י ג’אד אפאטו ("סופרבאד" ו "הדייט שתקע אותי").
>>זהו בינתיים. שיהיה שבוע טוב!
פעמיים כי טוב 3, 13.11.07
"פעמיים כי טוב" היא אסופה שבועית של קישורים, אייטמים ושאר ירקות טריים מעולם המוזיקה, קולנוע והתרבות הדיגיטלית שהצלחתי לאסוף מיום שלישי שעבר ועד היום. אם יש לכם אייטמים שאתם חייבים לחלוק עם שאר העולם, אתם מוזמנים לשלוח (בתגובה לפוסט הזה).
לפני הכל: הודעה לזוכה ודיסק חדש במתנה
באלבום Comicopera של רוברט וויאט שהענקנו בשבוע שעבר, זכה ארז, המגיב הראשון.
והשבוע, קצת גאווה מקומית. ארקדי דוכין הוא יוצר מהסוג שגדלים איתו והוא, בחזרה, גדל עליך (no pun intended). למרות שעל האלבומים האחרונים שלו נאמרו יותר מילים רעות ממפרגנות, ולמרות שזנח קצת את הגוון המחוספס שצבע את האלבומים של החברים של נטאשה, בעיניי הוא עדיין גיבור תרבות ואיש שתמיד כיף להקשיב לו. לאחרונה הוציא דוכין את "נקודת מבט", אלבום בו הוא מבצע גרסאות כיסוי לפנינים כמו "יצאנו אט", "אפר ואבק", "שלח לי מלאך" ו "דמיון חופשי", בין היתר, וגם כמה שירים של מיכה שטרית ושלו.
למרות החותמת הבעייתית (בעיניי – לא מסתדר לי לקנות הפוך וקרואסון ועל הדרך לאסוף את החדש של ארקדי, אבל היי – זה רק אני) של "ארומה מיוזיק בר" שאמונה על הפקת האלבום, מדובר במוצר ששווה להתייחס אליו, אפילו אם רק בגלל הקרדיט האינסופי שצבר מר דוכין במחוזותינו. תיהנו.
"אין קל יותר מלכתוב ביקורת שלילית. כיף לך לכתוב אותה, וכיף לקורא לקרוא אותה." – אנטון אגו, "רטטוי" (עוד נשוב אליהם).
מוזיקה
האם כבשים משדרות חולמות על סוכריות? את תומר אלבז יצא לי להכיר כשעבדתי ב 2005 בחברת Waves. אלבז, הכלאה בין מתמטיקאי מחונן למוזיקאי מוכשר, היה אז בחיתוליו של תהליך הקמת להקה ("הסוכריות"), והיה מגיע כמעט כל בוקר עם סקיצה חדשה לשיר חדש. יצא לי לשמוע אותם בחזרות ובהופעה מצויינת באברקסס, ועכשיו קיבלתי לינק מתומר לקליפ חדש ומגניב (ועטור שחקנים מוכרים, כמו אריה מוסקונה, אסתי זקהיים ומשה פרסטר) של הסוכריות שרץ בערוץ 24, ומסתבר שיש גם דיסק חדש בדרך, בלייבל התו השמיני ובהפקתו של יעקב גלעד, לא פחות.
גיבור אקורדיון. זה היה חייב להגיע, אחרי שחצי מהעולם התמכר ל"גיבור גיטרה" של פלייסטיישן. גם אם מדובר רק בדאחקה, המסר עבר. מה שנקרא, גט א לייף.
קשתות שאפשר ממש לגעת בהן. ב 2 לינואר ייצא בארה"ב האלבום החדש של רדיוהד, יומיים אחרי יציאתו באנגליה. רדיוהד שידרו לפני כמה ימים באתר שלהם סט של כשלוש שעות שכלל שירים מקוריים, קאברים ודיג’יי סט. אפשר לראות את הקטעים בפיצ’פורק.
הנה הקאבר ל "טקס המנהל" של הסמית’ס:
הקש בזפלין. כרטיס למופע האיחוד המדובר של לד זפלין ב-10 בדצמבר הקרוב בלונדון עלול לעלות לכם 2500 פאונד. מאחר וכל הכרטיסים נמכרו, מוצעים גם כמה זוגות בודדים למכירה למטרות צדקה במחיר שערורייתי עוד יותר – 10,000 פאונד לזוג. כל זה בשביל לראות את רוברט פלאנט?
רוצחים את רוחב הפס. אחח, סטטיסטיקות. לפי הטופ 100 של "פיירט ביי", ה"קילרז" מובילים את מצעד ההורדות עם "נסורת" החדש שלהם. בכלל, יש באזז חזק מאוד סביב הלהקה הזו בזמן האחרון. מביקור באתר הלהקה נודע לי שהאלבום טרם יצא רשמית. מישהו טעם והסיק מסקנות? ספרו לי!
ובפינת הכן יו-טיובך לחורף: הקיור – "ממש כמו גן עדן"
קולנוע
עכברוש! "רטטוי" של דיסני ופיקסאר, בהנהגת בראד בירד האחד והיחיד, היא בעיניי לא פחות מיצירת מופת מקורית, הן בסיפור והן בויז’ואלים. זה לא עוד סרט "לכל המשפחה" – יש כאן אמירה נוקבת על המין האנושי, חיות, אוכל, פרספקטיבה, ויותר מהכל – על ביקורת. רולר קואסטר של שעתיים שכולו צבע, שמחת חיים ואנושיות. אם "רטטוי" לא יזיז לכם את התחת לכיוון המטבח להקפיץ משהו על המחבת, שום דבר אחר כבר לא יזיז.
גם החדש של וורנר הרצוג, "Rescue Dawn", מהנה, אם כי מעלה מעט עובש מצד הסיפור הנדוש. סיפורו האמיתי של דיטר דנגלר (כריסטיאן בייל המצוין כתמיד), טייס אמריקאי ממוצא גרמני שנופל בשבי בלאוס בעת מלחמת וייטנאם ומנהיג קבוצת אסירים לבריחה נועזת. הסרט החזיר אותי לסרטי האקשן הצ’יזיים של צ’אק נוריס משנות השמונים, כמו – "משימה בעורף האוייב", ולמרות שהוא לא נופל למלכודת השקל וחצי, מדובר באקשן צרוף, לא יותר. אבל גם זה בידור, במיוחד אם משמנים אותו בפופקורן גדול.
ואפרופו הרצוג, אם פספסתם את "The wild blue yonder" ("האי-שם הכחול הפראי" בתרגום הכי חופשי), אולי כדאי שתתחילו משם. סוג של אודיסיאה בחלל, אחר לגמרי.
לאינסוף ובחזרה. סיפורה של החברה הכי קולית בתעשייה, עכשיו בספר.
מריח כמו רוקי. דארן ארונופסקי, יהודי טוב ברוקלין שבאמתחתו סרטים מופתיים כמו "פאי", "רקוויאם לחלום" ו "המזרקה", יביים את "המתאבק", סיפורו של רנדי רובינסון, מתאבק שגמר את הסוס ולוקה בליבו על הזירה. הוא נאלץ לפרוש לעבודה במעדנייה ולחיים עם חשפנית שמגדלת לבד את בנה. כמו ב "המזרקה", גם כאן יש לארונופסקי בעייה עם הקאסט. בראד פיט נטש אותו אז, וכעת נוטש אותו ניקולס קייג’, שכנראה יוחלף במיקי רורק. הסרט אמור לצאת לאקרנים ב 2009. יאללה מכות.
קישורים
הטקסטורייזר הופך כל תמונה לטקסט. סופר קול.
עבודות יפות של המעצב אוסטין שואו.
ג’ון בורגרמן. מאייר ומעצב בריטי משכמו ומעלה. הוכחה שצריך הרבה חוש הומור ושמחה בשביל להצליח בחיים.
אי-אפשר יותר לעשן בבארים? אז תפסיקו לשתות. הנה כמה כרזות שייעזרו לכם.
ולסיום – כח משיכה, מי צריך את זה, לעזאזל?
שיהיה המשך שבוע טוב!
פעמיים כי טוב 2, 6.11.07
"פעמיים כי טוב" היא אסופה שבועית של קישורים, אייטמים ושאר ירקות טריים מעולם המוזיקה, קולנוע והתרבות הדיגיטלית שהצלחתי לאסוף מיום שלישי שעבר ועד היום. אם יש לכם אייטמים שאתם חייבים לחלוק עם שאר העולם, אתם מוזמנים לשלוח (בתגובה לפוסט הזה).
לפני הכל: הודעה לזוכה ודיסק חדש במתנה
באלבום Into The Wild של אדי ודר שהענקנו בשבוע שעבר, זכה/זכתה Candy, שהוא/היא במקרה גם המגיב האחרון לפוסט משבוע שעבר (נכון לזמן כתיבת שורות אלה). ככה זה עם אקראיות. השבוע נחלק לאחד הקוראים שיגיב לפוסט זה את Comicopera של רוברט וויאט, אחד היוצרים שאני הכי אוהב, לא מעט בזכות Shipbuilding האלמותי, שבו נתקלתי לראשונה בגיל 16, באוסף A strange kind of love. רוברט וויאט הוא כמו הקלישאה ההיא על יין, ובקלישאות כמו בקלישאות, זה תמיד עובד. Comicopera הוא אלבום אישי, איטי ומלטף בדכדוך שהוא מקרין. אלבום כזה שנשמע שהוא מתנגן רק בשבילך, ולדעתי אין מתאים ממנו לפתוח את החורף (שבמחוזותינו לא נראה באופק). בדף האמן שלו, תחת הלייבל דומינו, יש תמונה שממצה, עבורי את המהות של האיש הדגול הזה. תהנו.
מוזיקה
ככה זה נראה בשנה שעברה. פלטשר תרחם, פלטשר תרחם.
מעט מדי, מאוחר מדי, אבל בכל זאת: אחרי הפדיחה המאכזבת שבישלו לנו דפש מוד בקיץ שעבר עם ההברזה שלהם, יגיע לכאן (עד שלא אשמע שהוא פה גם לזה לא אאמין) אנדי פלטשר, צלע מהשלישייה והאיש שאמון על הסינתזות והאלקטרוניקה, לדיג’יי סט במועדון התיאטרון ב 30.11 . בשביל 145 ש"ח (וזה עוד המחיר המוזל, לפי אתר המעריצים הישראלי הרשמי) הייתי מצפה לקבל הרבה יותר מזה.
דובים ויער. מדיה פורסט, מיזם היי-טק ישראלי, מספקים למוזיקאים ישראלים (ובשאיפה אח"כ גם לבינ"ל) אינפורמציה מדוייקת ועדכנית על כמות ההשמעות והשימוש ביצירותיהם ברדיו ובטלוויזיה. בסופ"ש הם זכו לחשיפה בעיתונות הכתובה ומסתבר שהרבה אמנים ישראלים כבר משתמשים ומרוצים מהשירות (הבסיסי חינמי בינתיים) ומהרעיון. באתר של מדיה פורסט אפשר להתעדכן במצעדי המושמעים ביותר בערוצים השונים, וגם לראות מה מתנגן כרגע בערוצי הרדיו השונים ובערוץ 24. מעניין.
סודות הריזה. RZA, המח והלב מאחורי הרכב הראפ המופתי וו-טאנג קלאן, מסגיר ל WIRED את הסרטים ההונג-קונגיים שמשפיעים על יצירתו ושמהם הוא מסמפל קטעים. אני קודם כל רץ למצוא את פיסות הטראש-קאלט האלה, שנראים כמו ערימות של דאחקות.
שירים לכלבים מתרוממים. 11 עטיפות ראויות לציון משנות השמונים. שימו לב למילי ג’קסון. ג’יזז!
חיפה חיפה. "התו השמיני", רשת חנויות קטנה וגם לייבל, מתרחבים ופותחים סניף בחיפה.
קולנוע
סליי וונט דיי. סילבסטר סטאלונה לא מפסיק. אחרי רוקי 5 המיותר, מחליט האייקון הנשכח לחדש את סדרת "משאלת מוות" הזכורה לטוב של צ’ארלס ברונסון. אני מריח כישלון חריף באוויר.
ואפרופו כשלון, בזבזתי שעתיים יקרות מחיי הצפופים בכדי להתמסר ל "אמריקן גנגסטר" החדש והמדובר של רידלי סקוט. בחיי, אם הייתם אוספים את כל הקלישאות הקולנועיות שהתמשו בהן בסרט הזה, הייתם מקיפים את כדור הארץ פעמיים ו/או מגיעים לירח, אפילו אם כבר עברתם את גיל 21. עבריין קטן הופך לעבריין גדול, משטרה מושחתת, שוטר טוב עם נישואין על שרטון, סוף טוב הכל טוב. נו באמת, שמישהו יתחיל לקרוא את התסריטים שם בהוליווד. הביקורת שלי, אגב, לא מפריעה לסרט לגרוף 46 מיליון דולר בסופ"ש האחרון. לך תתווכח עם רייטינג.
אני מעדיף את הכשלונות שלי קטנים ובלתי יומרניים. מצפייה בטריילר של "חותכי הורידים: סיפור אהבה", תרגום קולנועי ל"הקייטנה של קנלר", ספרו של אתגר קרת שלנו (ותודה לאודי על ההארה) נראה שהוא אחד מסרטי השוליים מעוררי המחשבה האלו, כמו "חצי נלסון" או "קין". מלנכוליה לייט. פטריק פוג’יט בוחר להתאבד בעקבות אהבה נכזבת ומגלה שיש חיים אחרי המוות, ויותר מזה – הם די דומים לאלו שלפני. יחד עם חברו הרוקר הם יוצאים לגרד עוד כמה משמעויות. נראה תענוג. ואיך לא, אם טום וויטס מבליח לקטנה?
לא נגמר לכם ממלחמת הכוכבים? אורבן אאוטפיטרס האמריקאית מוציאה ליין של חליפות Star Wars מודפסות על טי-שרטים.
שביתה. גם בהוליווד שובתים, מסתבר. גילדת הכותבים האמריקאית, המונה כ 12,000 חברים (!!) , תחל לשבות מהיום, במחאה נגד האולפנים ורשתות הטלוויזיה. כמו בתשלומי רויאלטיז שמוזיקאים מתלוננים שאינם מקבלים, כך הסיפור גם עם הכותבים, שנמנעים מלקבל תמלוגים על עותקי DVD של כל סרט שכתבו שנמכרו. עד מתי רשעים יעלוזו.
קישורים
אז כדי שלא יהיה משעמם בשביתה, מעתיקים את האפקטים המיוחדים לעיראק. ככה נראית משאית שמתפוצצת שם. הוליווד.
כך נראית פרסומת לקונדומים בהודו. זה לוקח להם 7 דקות להעביר את המסר.
אמיתי. אם גם אתם פריקים של סרטים דוקומנטריים, הגעתם למקום הנכון. (תודה לבורקס)
סקצ’בוק. גם לכם יש מולסקין? גם אתם מתקמצנים להשתמש בו? אם לא, תוכלו לשתף את עבודותיכם בפרוייקט מולסקין. התכנון הוא לאגד את היצירות הטובות ביותר ולשתף פעולה עם חברת האם האיטלקית בהוצאת ספר, אבל בינתיים זהו רק שואוקייס של עבודות מובחרות.
לסיום: אם גם אתם משלמים יותר מדי שכירות, אתם מוזמנים לבקר ב "רנט קונטרול" ולעשות משהו בנידון. יום אחד נתעורר ונבין עד כמה מזיינים אותנו, וזה בטח יהיה מאוחר.
שיהיה המשך שבוע טוב, תחזרו לבקר!
גטו גותי
כך מכנה סול וויליאמס את הז’אנר שנוצר מההיתוך בין עולמו לבין זה של טרנט רזנור. אני מקשיב לחדש של שניהם עכשיו בפעם הראשונה. לא קל לעכל את העניין, אבל אף פעם לא ציפיתי מהשניים למשהו שמחליק בקלות בגרון. דווקא קטעים רכים, כמו "No One Ever Does" היפה והבלתי אופייני, מדגישים את החספוס והאפילה שברוב האחרים. הנוכחות של רזנור בלתי ניתנת להתעלמות. גם פאבליק אנמי מבליחים (בסימפול) ויש אפילו קאבר, קצת תמוה, אך יפה ל (תחזיקו חזק) "Sunday Bloody Sunday" של U2. השניים התראיינו למוסף Vulture של New York Entertainment, ובין היתר ביכו את מותו של אויינק, והסבירו את השתלשלות האירועים שהובילה להחלטה לחלק את האלבום בחינם.
תמונה אחת שווה שלושה מימדים
ממשק מהמם שמציג תמונות מפליקר בפרספקטיבה תלת מימדית ואינטראקטיבית, מבית Tilt Viewer
