ארכיון עבור אפריל, 2008
אם כתבו עליך בניו יורק טיימס, אתה בהכרח מישהו.
ניו יורק טיימז משחקים שוב את תפקיד אלוהים, ובמאמר שמתיימר להיות ‘המדריך לצלם המוצלח בפליקר’, הם נותנים בניימדרופינג כאילו אין מחר. מאוד צפוי למצוא שם את רבקה גודלייפסדוטיר, כנראה הפליקררית הכי מפורסמת, ולמרות שלא ציפיתי למצוא שם את מרקלי (גיבור!), שדרך הסטרים שלו הגעתי לכתבה, היה כלל לא מפתיע לקרוא שהם בעצם די מתלכלכים עליו ועל גישת ה "אני לא צלם" שלו.
הטיימז, בגישתו המתנשאת, מחלק טיפים חינם לכל מי שמאס בצילום אנלוגי ועדיין לא מגיע לתוצאות משכנעות בצילום דיגיטלי. מרקלי, בפוסט משלו, שנון ועוקצני כתמיד, מחזיר לטיימז מלחמה.
אומצא אומצא
ב 1996 הייתי משוכנע שהרוקנ’רול מת. בזבזתי יותר מדי אנרגיות, כסף וזמן על מה שנראה לי אז כהתגלות שמיימית : טראנס פסיכדלי. אני חושב שבקרקעית הבטן דגרה המחשבה שזה טרנד זמני, שללא סמים המוזיקה הזו לא תיתכן ושמתישהו הגלגל יתהפך, אבל לא העזתי להגיד את זה בקול רם, אפילו לא לעצמי. כמו סוטול טוב, גם תקופה טובה בה אתה מרגיש כמו מורד שניצב בחזית המוזיקה ורוקד את עצמך למוות היא זמן שאתה רוצה שיימשך לנצח.
ואז הטראנס מת. היינו בלוויה שלו, אשתי ואני, אי שם ב 2001, ב Voov Experience, פסטיבל הדגל של הז’אנר, בגרמניה. אולי אלה היו הפטריות, אולי הסודה המזויינת (גרמנים מתים על סודה – נראה אתכם דלוקים בלי מים) ואולי זו פשוט אבולוציה, אבל משהו שם לא עבד בשבילנו יותר. אני זוכר שכשנחלצנו מהתופת ההיא, אישונים מורחבים והכל, החל לרדת על כל האיזור גשם שוטף בבת-אחת, כאילו לנקות את הטינופת. טסנו על ההיי-וויי לברלין וקברנו את העבר בפוטליץ, יחד עם הסודה.
לא הרבה אחרי האינסידנט הזה, היה לי אינסידנט עם חבר, שבהרבה מובנים היה מעין לינק שלי לתרבות הזו, מתוקף היותו מוזיקאי ודיג’יי. עיצבתי לו עטיפה לאלבום שהוציא באותו זמן ורבנו על שטויות שאני כבר לא זוכר, ונעלמו אחד לשני לאיזה שש שנים, ממש עד לפני שבועיים, כשפגשתי אותו בחתונה של חבר.
הרבה גיטרות חרכו לי את האוזניים בשנים האלה. הרבה רוקנ’רול שקיים את ההבטחה שלו ושב מן העפר. לא נטשתי לגמרי את האלקטרוניקה, אבל במנות קטנות והרבה בגלל שאני בחור נוסטלגי. ככה זה.
במפגש עם החבר נזרקו לאוויר הרבה שמות של יוצרי מינימל-טקנו וטק-האוס עכשווים, ואני כמו תלמיד טוב, רשמתי והפנמתי , ועכשיו אני כולי מלא עונג מהטייטלים הבאים:
כנראה השם הכי חם היום בסצינת המינימל טקנו / טק-האוס, ולא בכדי. נשמע כמו פלסטיקמן, אם רק פלסטיקמן היה לוקח פחות זאנאקס ויותר אסיד. ועדיין, אפשר לפתור סודוקו לצליליו.
סטפן בודזין הוא איש עסוק מאוד. יחד עם אוליבר הנטרמן הוא שולט בגאנג די מכובד של גרמנים שנותנים בראש. רקודר הוא אחד האלטר-אגואים היותר מרתקים של הבחור בפרט ושל סצינת הטקנו בכלל. רוצו לשמוע.
עדכון – הקורא ערן מעדכן כי סטפן בודזין מגיע לדיג’יי סט בקומפורט 13 ב 23.5
המסחרי והמלודי מבין השלושה, גיא בוראטו הברזילאי עושה מעין קרוסאובר בין מינימל-האוס לטק-האוס ומצליח להישמע מאוד מעניין ודרמטי, למרות שתכל’ס אלו הרגליים שהוא מדבר אליהן.
הגרוב הוא בלב, גירסת דיגג
קשה שלא למות מקנאה כשרואים את המשרדים רווי העובדים של Digg. בסופו של יום הרי זה סה"כ אתר שמפרסם קישורים למקומות אחרים ולא מייצר תוכן משלו (אפילו הקישורים מוזנים ע"י הגולשים). ואם רציתם עוד סיבה לקנאה, אז בקליפ הבא העובדים עושים את הגירסה שלהם ל Groove is in the heart של Deelite ובגדול, נראה שהם מבסוטים מהחיים.
כשטכנולוגיה מרגשת אותך, זה בהכרח אומר שאתה גיק.
תודה רבה לבלוג של קסטה, שככה, בין השורות, מדווח על Blog Remix, אפליקצייה שעוד תשמעו עליה הרבה לדעתי, מעין אגרגטור ונגן של בלוגי mp3 מובילים, שבנוי על תשתית של עוד מוביל מהפכה – Adobe AIR .
סיפורים מהקופסא
זהו תור הזהב של הטלויזיה. הרנסנס של הסדרות. הן צצות כמו פטריות ברגליים אחרי מילואים בשטחים, וקצת קשה לי לעקוב. היום ראיתי שני פרקים ב "Breaking Bad" (פרס למתרגם נכונה את השם) המסתמנת כמצויינת ומספרת על מורה לכימיה בן 50 שאיבד את הטעם לחיים ומוצא אותו חזרה (לאחר שנודע לו שימיו קצובים), בצורת יצרן וסוחר קריסטל-מת’אמפטמין. זוהי הסדרה השנייה של AMC (ערוץ טלויזיה אמריקאי חדש יחסית, סוג של יורש ל HBO שקצת נחלש לאחרונה) שאני צופה בה ומתענג. הראשונה היא Mad Men המצויינת אף היא, חלון לחייהם של אנשי פרסום בניו-יורק של שנת 1960.
בין לבין יצא לי ליפול בערוץ 3 הערב על The Shield, שעליה שמעתי רבות, אבל אף פעם לא הזדמן לי. כחסיד של סדרות משטרה (Hill Street Blues היא סדרת המשטרה שהכי נשארה אצלי עם השנים, ובעיניי היא יצירת מופת) ליקקתי את האצבעות. כאילו – סמים, רצח, ניאוף, גזענות, שחיתות – מה יכול להיות רע?
ולסיום, מהממלכה המאוחדת מגיעה Shameless , משפחה מפורקת שמורכבת מאב שיכור ותשעה ילדים בעייתיים, כל אחד בדרכו. כמו סדרה בריטית טובה, גם כאן אין עצם פוליטיקלי קורקט אחת, כך שכבר בפרק הראשון אנחנו זוכים למנה גדושה של כל מה שהאייקון של ילד וילדה תחת קו אלכסוני מייצג, דה אינגליש ווי. שווה ביותר, אם רק תצליחו לסבול את המבטא הכבד (תרגומים באנגלית מסתובבים ברשת).
ממותה
מגה-סופר-ממותה הוא חתיכת מפלצת קישורים לבלוגי-מוזיקה בקליבר שאתם לא מכירים. חפירה נעימה.
דברים לפסח
- בריאן ג’ונסטאון מאסאקר חדש זה תמיד סיבה למסיבה. אנטון ניוקומב ממשיך להיות הקוץ בתחת של המיינסטרים, גאון מופרע שאפילו הוא עצמו לא מצליח להבין. "מיי בלאדי אנדרגראונד" קוראים לבייבי ה-13 שלו. מדובר באלבום בלתי קומוניקטיבי, רווי בסים שקצת גדולים על הלוג’יטק המעפן שלי פה במשרד, אקו מהדהד וסאטלה מקיר אל קיר. ואני אוהב את זה.
- הוּפ הוא אתר ישראלי חדש, מעין אינדקס לאתרי עיצוב ישראליים ברשת. מוקפד, מעוצב וברור וכיפי לגלישה. סחתיין.
- יש וורדפרס חדש בעברית! גירסה 2.5 מתורגמת יצאה ואפשר להוריד אותה פה.
- הסדרה "תעשה לי ילד", שהיללתי כאן לא מזמן, נסתיימה לה, בקול ענות חלושה. היוצרים אמנם לא נפלו לפח ההפי-אנד או לקלישאות הוליוודיות חבוטות אחרות, אבל יחסית לאינטנסיביות שסיפקו פרקים 1-4, פרק 5 היה בהחלט מאכזב. וגם, אם אתם תל-אביבים הרדקור, בוודאי שמתם לב שסצינות הסיום, שאמורות להיות בחיפה בכלל, הן סצינות תל-אביביות מובהקות. אז – שלא יעבדו עליכם!
- אני לוקח כאן סיכון של להישמע לא עדכני (בכל זאת – האלבום יצא בנובמבר 2007), אבל על הזין של פפו – Sawdust
של הקילרז הוא אוסף בנ-בנזונה. חובה עליכם לשמוע!
- אין לי מושג איך הצלחתי לפספס את Stereogum עד עכשיו. מדובר בבלוג המוזיקה הכי טוב שנתקלתי בו עד היום.
- ולסיום – Apes and Androids.
יש אומרים שהם הדבר הבא במוזיקה, למרות שהם נשמעים קצת כמו הדבר הקודם (או יותר נכון כמו הניו-וויב של שנות השמונים). אל תשכחו איפה שמעתם עליהם קודם.
אנחת רווחה
סופסופ זה קורה: מוריסי! 29 ליולי! פארק הירקון!
יש אלוהים.
ימים רבים
צלם: אוהד רומנו. כל הזכויות שמורות ליוצרים ולהוט דרמה.
>> אני לגמרי בשוק מ "תעשה לי ילד" של יובל שפרמן, המשודרת בהוט כל מוצ"ש. מדובר במיני סדרה ישראלית (5 פרקים) שהיא בעצם תמצית הסקס סמים ורוקנרול בביצה התל-אביבית. סיפור של להקה עם סולן (שהאגו טריפ שלו גדול משל צ’אק נוריס והוא כולו ילד מגודל בעצם) בעייתי וחומרים שאף לייבל לא רוצה להוציא לשוק. הכל משתנה כשאסנת נכנסת לתמונה.
אם חשבתם שאי אפשר להציג את הסצינה הזו מבלי לחזור על עבודתו של מישהו אחר או להיראות מגוחך, אז תחשבו שוב. גל תורן (מרסדס בנד) וליאת תמרי, אנונימיים וכמעט ללא נסיון במשחק (עד כמה שאני יודע) עושים את העבודה בצורה משכנעת, מצחיקה, עצובה, סוחפת וכיפית אחושרמוטה. חובה.
תמונות מאחורי הקלעים // קטעים קצרים ביוטיוב
{1.4.08} פעמיים כי טוב #23: בורקס!
קבלו את איתי "בורקס" ברמי, הרכש החדש של הקרקס.
הנה אסופת הלינקים השבועית שלו:
>> מחר יהיה חם ומגניב, והרמיקס שלו
>> נערות רכבת התחתית 1 ו 2. וזה החקיין.
>> מחווה לפרסומת של דאב – קצת באיחור…
>> אחד הקליפים הטובים שנעשו בבית בטייק אחד , וריאציות על הנושא , והחיקוי השיכור
>> והנה הפרודיה על הרובוכלב משבוע שעבר.
>> כוכב נולד – זה מצחיק גם ברומנית
>> ואחד המועמדים לסרטון הכי הזוי ברשת -אזהרת תוכן רמה3.7
————————————————————–
עד כאן בורקס, ומכאן – אני:
>> מכירים את זה שיש לכם רעיון מטורף לסטארט-אפ, וחיפוש קצר בגוגל מטרפד לכם אותו? פלטפורמת ה Online VJ של Onyx היא סוג של רעיון שגלגלתי בראשי שתיים וחצי דקות, רק כדי לגלות שמישהו כבר יישם לפני.
>> סרטים שממשמשים ובאים ונראים ממש שווים:
Wanted אמנם נראה כ No Brainer, אבל ככזה, יש מצב שהוא אחלה פאן.
Standard Operating Procedure הוא תיעודי חדש של ארול מוריס המצויין, שמביא את סיפורם של החיילים האמריקאים שהתעללו בשבויי מלחמה עיראקים בכלא אבו גראייב, ואף טרחו לצלם את מעשיהם. מוריס מאתר את החיילים ושומע את גירסתם.
Funny Games של מיכאל הנקה (שעשה את "מחבואים") הוא זוועתון על משפחה היוצאת לנופש ונופלת לידי שני צעירים פסיכופטים.
>> AVisualsociety הוא בלוג מצויין בנושא צילום. תודה לאילון פז על הלינק.
>> ואפרופו צילום, הנה 16 דברים שישפרו את התמונות שלכם.
>> הטלגרף מדווח על הסיכון המחושב שבהוצאת גירסה חינמית של פוטושופ לרשת. מנסיוני הקצר עם פוטושופ אקספרס, זו פיסה של קקה שתוכנות כמו גמפ ופיקאסה לוקחות בהליכה.
>> קצת מוזיקה: גונב לאוזני משפתיים יודעות דבר כי ליאונרד כהן בדרכו לארץ. השפתיים טוענות שמתחולל קרב על הפקת האירוע בין אושיות מקומיות וידועות. בבלוג "משולחנה של אילנה" אפשר לקרוא עוד כמה מילים עדכניות על ליאו, וגם ערן סוויסה מ NRG מתחבט בנושא.
>> פורטיסהד (המוערכים יתר על המידה, לטעמי) ינגנו שמונה שירים מאלבומם החדש באתר Current TV, (בתוכנית שתיקרא Portishead In Portishead) ב 11 לאפריל, שזה שלושה שבועות לפני צאת האלבום.
>> קראק או לא, פצעים על הפנים וכו’, איימי ווינהאוס הולכת להופיע הקיץ פעמיים בגלאסטונברי.
>> ולסיום – "טיול ביער" סרט אנימציה קצר, משעשע ומלא בחרא. (לינק – נדב).
